שנהיה לראש ולא לזנב

steinar-engeland-_2G4EeyeoeA-unsplash

משמעות המושג  "הורים" הגיעה מההבנה שתפקידם של האב והאם להורות דרך, להוביל.

תינוק קטן מגיע לעולם והוא חסר דעת והבנה כלשהי על הסובב אותו.

הוא זקוק להדרכה והכוונה, הוא זקוק לאדם מבוגר שיוביל אותו, שיורה לו את הדרך וילמד אותו-

מתי אוכלים, מתי ישנים, מה מותר ומה אסור, איך נכון להתנהג, בקיצור, איך חיים פה .

התפקיד הזה כמובן ממשיך הלאה לאורך כל שנות גידולו של הילד.

לעיתים קרובות, אנחנו ההורים מתבלבלים וחושבים שאם התינוק הוא חסר דעת, אם הילד הוא קטן מימדים, ככל הנראה הוא גם חלש, חסר כוחות ויכולות.

מחשבה מוטעית זו מובילה אותנו לחשוב שתפקידנו לגונן ולהגן עליו שלא יפגוש קושי, שלא חלילה יתמודד עם משהו.

התמודדות, לא משנה באיזה תחום, כבר הפכה למילת גנאי.

המחשבה המוטעית הזו גרמה לבילבול  בהבנת התפקיד ההורי- במקום להוביל, להדריך, להורות דרך. אנחנו ההורים מאד עסוקים בלגונן, להגן ובעיקר לרצות.

כך שבמקום להוביל אנחנו מובלים (בשורוק) על ידי הילדים ומזדנבים אחריהם.

קחו לדוגמא אחה"צ שיגרתי בגינה, האמא מודיעה לילדים שיתחילו להתארגן כי בעוד 5 דקות היא הולכת הביתה.

הילדים במקרה הטוב מגיבים ב- "אוף! אמא בקושי הספקנו לשחק רוצים להשאר עוד.." ובמקרה הפחות טוב, הילדים לא מתיחסים וממשיכים לשחק.

האמא ממשיכה לקרא לילדים, הטון לאט לאט עולה..עד שמגיעים לשלב האיומים:" אני הולכת!!!"

האמא באמת מתחילה ללכת צעד וחצי קדימה לעבר הבית אך הראש שלה מופנה אחורה אל הילדים כמובן, היא מתקדמת שני צעדים קדימה ועשרה אחורה אל הילדים.

מי המוביל ומי המובל בסיטואציה הזו?

הילדים מבינים שהם יקבעו מתי ובאיזה קצב ילכו הביתה.

אותו דבר גם כשנער מבקש מהוריו מכשיר נייד מתקדם יותר מהקיים, הוריו חושבים שאין צורך בכך או אפילו שהדבר לא נכון ולא טוב עקרונית.

הנער יגיב לסרוב בכעס/ עצב/ חוצפה.. הורה מובל יתבלבל מהתגובה של הנער,שכן הוא טועה לחשוב שילד או נער לא מרוצה משמע הורה שלא ממלא את תפקידו, דבר שיגרום לו לעיתים קרובות לפעול בניגוד לערכים שלו ולמצפונו ולרצות את בנו ולו בלבד שהילד יהיה מאושר.

הורה מוביל לעומת זאת, יכול להבין את אי שביעות רצונו של הילד,לדעת שהילד מתמודד כעת עם מציאות שלא מוצאת חן בעיניו. אך להישאר איתן בעמדתו ובכך לשדר לילד מקום יציב, ברור והחלטי שאפשר ללכת אחריו בבטחה.

כאשר ילד,בכל גיל רואה שהוריו מתפקדים כמורי דרך יציבים ובטוחים בדרכם, זה מקנה לו תחושת ביטחון והוא ירצה ללכת אחריהם.

את המקום הבטוח הזה בהורות אין צורך לרכוש או להתאמן עלין הוא קיים באופן טבעי בכל הורה, אל תוותרו עליו.

אהבתם? שתפו לחברים
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב facebook
שיתוף ב email

כתיבת תגובה

נעים מאוד, אני חוה סנדרס

מרצה בכירה במרכז שפר, בעלת תואר ראשון ושני בחינוך.מנחה ויועצת בתחומי החינוך, הזוגיות והמודעות העצמית.

אחרונים מהבלוג

חג הקציר

זמן הקציר הוא הזמן בו האדם שעמל וטרח במשך שנה, סוף סוף זוכה ליהנות מעמלו ולראות את הפירות. לקצור את היבולים. אותו אדם חודשים קודם

קראו עוד »

כי האדם עץ השדה

לפני כמה שנים החלטנו בעלי ואני לסדר את הגינה שלנו. לשתול עצים,דשא,פרחים,להביא קצת כדים יפים  בקיצור,מה שנקרה היום עיצוב החצר. לאחר ברורים בחרנו איזה עצים

קראו עוד »

עוד באותו נושא

חג הקציר

זמן הקציר הוא הזמן בו האדם שעמל וטרח במשך שנה, סוף סוף זוכה ליהנות מעמלו ולראות את הפירות. לקצור את היבולים. אותו אדם חודשים קודם

לזרוק את המוצץ זה משחק ילדים

הטור הזה מוקדש לאמא ששלחה לי מייל ובו ביקשה שאכתוב על איזו תוכנית גמילה ממוצץ מסודרת והדרגתית אני ממליצה. אז אפתח בסיפור שקרה כשהייתי ממש

מה עושים עם נער שלא הולך בתלם?

הורים רבים פונים אלי בשאלה איך לנהוג עם נער שלא קם לתפילה בבוקר,לא שם ציצית,הכיפה מתכווצת..בקיצור מראה סימני "התדרדרות רוחנית"כמו שקוראים לזה אנשי החינוך. כאשר