זמן הקציר הוא הזמן בו האדם שעמל וטרח במשך שנה, סוף סוף זוכה ליהנות מעמלו ולראות את הפירות. לקצור את היבולים. אותו אדם חודשים קודם לכן עבד קשה,חרש את האדמה,נטע, השקה,דישן וטיפל בצפיה לזמן שבו הוא יקצור את היבולים ויזכה ליהנות מעמל כפיו.
כל חקלאי בוודאי יכול לספר על החששות והדאגות במהלך השנה. שיהיו גשמי ברכה בעיתם. שלא יהיה קר מדי או חם מדי. שהתנאים יהיו אופטימלים. כל אלו ועוד כמובן אינם בידיו של החקלאי.
החקלאי עושה את החלק שלו, כל השאר בידי הטבע, ולו נותר רק להתפלל ולקוות לטוב. אין ספק שעל מנת להיות חקלאי שפוי צריך להיות אדם אופטימי,מלא באמונה ובטחון שיהיה טוב,אחרת אתה יכול להשתגע מדאגה.
פעמים רבות נמשל החינוך לעבודת החקלאי. כמהו גם ההורה במהלך שנות גידולו של הילד חורש ונוטע ידע,ערכים,מסורת, משקה ומדשן בחוויות. ולאורך כל הדרך מתפלל לזכות ולראות את הפירות.
בדיוק כמו החקלאי גם על ההורה לדעת ולזכור מה החלק שלו ומה מחוץ לשליטתו. ההורה תפקידו להדריך לדרוש ולאפשר, מה הילד יקח מכל זה ומה הוא יבחר לעשות כאדם מבוגר, כבר לא בשליטתנו ההורים.
ההבנה שזו עובדה ולא צורת הסתכלות, היא זו שיכולה להביא להורה את האפשרות להיות שלם עם עצמו ובטוח בדרכו. הורים רבים מספרים לי על תחושות לא טובות שמלוות אותם מהמחשבה שהתנהגותם של ילדיהם מעידה על התפקוד ההורי שלהם. מחשבה מוטעית זו מגבילה אותם ומערערת את בטחונם ביכולת שלהם לחנך ולהוביל.
למה הדבר דומה? לחקלאי שעומד לדין על כמות הגשמים שירדה השנה. אז איך בכל זאת ניתן להיות אופטימי בחינוך? ההבדל המשמעותי בין ההורה לחקלאי הוא שלזרע של החקלאי אין בחירה. לילדים שלנו יש! העובדה הזו היא שיכולה לאפשר לנו להתמלא אמונה ובטחון. כאשר אנחנו ההורים לא נבדוק את עצמינו לפי התוצר, ולא נהיה תלויים בבחירות של ילדינו כיצד ואיך להתנהג, ונזכור כל הזמן שלילדים שלנו יש רצון לצמוח, לפרוח, לגדול ולמצות את יכולתם. נוכל להיות נינוחים ובטוחים בעצמינו. כך נקרין יציבות ובטחון לילדינו,עמדה המזמינה אותם להוציא מהכוח אל הפועל את כל יכולתם ורצונם לבא אחרינו.
אז לכבוד חג הקציר, תהנו מהפירות שלכם, מאלה שרואים כבר עכשיו ומאלה שצפויים להתגלות בתפארתם בהמשך.